הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי סִפֵּר בְּלֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל.
וְאָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת הָיָה נֶכְדּוֹ הַיֶּלֶד מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, כִּי חָלְיוֹ הָיָה כָּבֵד עָלָיו מְאֹד. בִּפְרָט שֶׁבִּתּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדִיל תִּחְיֶה (אֵם הַיֶּלֶד הַנַּ"ל) הָיָה לָהּ צַעַר גִּדּוּל בָּנִים מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֶהָ מֵעַתָּה.
וְהוּא ז"ל, נִכְנַס בְּלֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ וְיָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַעַר וְלֹא נִתְמַהְמַהּ בִּסְעֻדָּה זֹאת כְּלָל. וְתֵכֶף בֵּרַכְנוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן קֹדֶם שֶׁהִתְחִילוּ הָעוֹלָם לִכְנֹס אֵלָיו כְּדַרְכָּם תָּמִיד. אַחַר־כָּךְ, אַחַר בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן נִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ.
וּפָתַח פִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר וְהַנּוֹרָא, וְאָמַר אָז שִׂיחָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה שֶׁהָיָה בָּהּ תּוֹרָה קְדוֹשָׁה, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בְּרֹב שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת. וְכָל הַשִּׂיחָה הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה לוֹ. וְכִמְדֻמֶּה שֶׁדִּבֵּר אָז מֵעִנְיַן הַלֵּב שֶׁרוֹדְפִין אוֹתוֹ וְכוּ’.
וְאַחַר־כָּךְ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַשִּׂיחָה עָנָה וְאָמַר: "אֵיךְ אָנוּ עוֹמְדִין בְּהַמַּעֲשֶׂה?" וְתֵכֶף נִבְהַלְנוּ, וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּבֶהָלָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה: שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְתֵכֶף עָנָה וְאָמַר: בַּיּוֹם הַג’ חָזְרוּ וְנִזְכְּרוּ הַזּוּג הַזֶּה אֵיךְ לוֹקְחִין וְכוּ’ (כַּנִּדְפַּס שָׁם), וְסִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְשָׁם מְבֹאָר קְצָת מֵעֵין שֶׁסִּפֵּר קֹדֶם. וְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁם שִׂמְחָה וְכוּ’, אָז אָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "זֵייא הָאבִּין אַה הִילוּא גִּיטָאן" [יש להם שמחה גדולה].
וְאַחַר־כָּךְ תֵּכֶף סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הָרְבִיעִי וְתֵכֶף כְּשֶׁגְּמָרָהּ תֵּכֶף וּמִיָּד נִסְתַּלֵּק מֵהַשֻּׁלְחָן בִּזְרִיזוּת.
וּמֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי טָרוּד בְּדַעְתִּי מְאֹד לַחֲזֹר הַשְּׁתֵּי מַעֲשִׂיּוֹת הַנּוֹרָאוֹת מִיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְיוֹם הָרְבִיעִי וְתֵכֶף חָזַרְתִּי אוֹתָם עִם אֲנָשִׁים שֶׁהָיָה שָׁם לְבַל נִשְׁכַּח דִּבּוּר מֵהֶם. וּמֵחֲמַת זֶה נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי כָּל הַשִּׂיחָה הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ"ל שֶׁדִּבֵּר מִקֹּדֶם. חֲבָל עַל דְּאַבְדִּין. שֶׁבַח וּתְהִלָּה לְאֵל חַי עַל הַנִּשְׁאָר לָנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִזְכֹּר וְלִרְשֹׁם הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלּוּ, אֲשֶׁר אֲפִלּוּ לְפִי מְעַט הִתְנוֹצְצוּת שֶׁבְּלִבִּי אֵין לִי כְּלֵי הַדִּבּוּר וְהַכְּתִיבָה לְדַבֵּר מִנּוֹרְאוֹת נִשְׂגְּבוֹת מַעֲלָתָם.
אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, הָיָה סָמוּךְ לְפֶסַח, וְיָצָא מִבֵּיתוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ מְטַיְּחִים הַבַּיִת בְּטִיט לְצֹרֶךְ פֶּסַח. וְנִכְנַס לְבֵית הָרַב (ר’ אהרון מברסלב) וְשָׁם עָמַדְנוּ לְפָנָיו, וְאֵינִי זוֹכֵר אֵיזֶה עִנְיָן סִפְּרוּ לְפָנָיו שֶׁהָיָה לוֹ אֵיזֶה שַׁיָּכוּת מְעַט לְאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי, וְעַל־יְדֵי־זֶה סִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי. וְאַחַר־כָּךְ סִפֵּר לְפָנָיו אֶחָד וְכוּ’ כַּנַּ"ל.
וְהִנֵּה אָז הָיָה סָמוּךְ לְפֶסַח כַּנַּ"ל. וּלְדַעְתִּי מְרֻמָּז שָׁם סוֹד קְרִיעַת יַם סוּף בְּעִנְיַן הָעֶשֶׂר חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם. (וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת בְּיוֹרֶה־דֵּעָה הִלְכוֹת תּוֹלָעִים ה"ד שָׁם מְבֹאָר הָעִנְיָן מַה שֶּׁהֵאִיר ה’ עֵינַי בָּזֶה).
הַכְּלָל, שֶׁבְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר נִתְגַּלְגֵּל הַסִּפּוּר עַל־יְדֵי אֵיזֶה שִׂיחָה שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ מִסִּפּוּרֵי הָעוֹלָם, וּבְתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי שֶׁנִּמְצָא בְּהַסִּפּוּר אֵיזֶה דִּבּוּרִים שֶׁהָיָה לָהֶם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ. וְזֶה הָיָה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת שֶׁהִלְבִּישׁ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה. וְכֵן הָיָה אֵצֶל כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה.
וְכֵן אֵצֶל כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה שֶׁלֹּא בָּעֵת הַקָּבוּעַ לְקִבּוּץ (הזמנים הקבועים לאמירת תורה בברסלב היו ראש השנה, שבת חנוכה ושבועות. בשבת שירה, שנת נחמו ועוד שבת אחת במשך השנה נסע רבינו לעיירות אחרות ואמר שם תורה). וּבְכָל זֶה רָאִינוּ תָּמִיד נוֹרְאוֹת ה’ וּגְדֻלַּת מַעֲלַת הַצַּדִּיק שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים, שֶׁבָּעוֹלָם הֵם אֶצְלוֹ תּוֹרָה וְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת. אַךְ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר רָאִינוּ זֹאת אֵצֶל סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת שֶׁל הַ"שִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס" שֶׁהִיא חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נִשְׂגָּבִים עַד אֵין קֵץ, כַּאֲשֶׁר יָבִין הַמֵּבִין מְעַט בְּעַצְמוֹ אִם יָשִׂים לִבּוֹ אֲלֵיהֶם בְּעֵין הָאֱמֶת, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל נוֹרְאוֹת קְדֻשּׁוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הַנִּזְכָּרִים שָׁם בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
וּבִפְרָט גְּדֻלַּת קְדֻשַּׁת הַהִתְפָּאֲרוּת הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס בְּעַצְמָם שֶׁמִּתְפָּאֲרִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם. שֶׁהָעִוֵּר הִתְפָּאֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל וְעַל־כֵּן הוּא עִוֵּר מַמָּשׁ מִזֶּה הָעוֹלָם. וְכֵן הַחֵרֵשׁ שֶׁאֵין שׁוֹמֵעַ שׁוּם קוֹל מִזֶּה הָעוֹלָם וְכוּ’ וְעַל־כֵּן הוּא חֶרֶשׁ וְכוּ’ וְכוּ’. וְכֵן כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל זֹאת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהֵם כֻּלָּם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים גַּם לְפִי פְּחִיתוּת דַּעְתֵּנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים אוֹתָם כְּלָל. וְכָל הַהִתְגַּלּוּת הַזֹּאת הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי דְּבָרִים מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם. עַל יָדָם נִתְגַּלְגֵּל שֶׁחָמַל עָלֵינוּ בְּחֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה כָּזֹאת וְגִלָּה לָנוּ כָּל זֶה. לְמַעַן יִיטַב לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לְעוֹלָם.
אָמַר לְעִנְיַן הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר: שֶׁטּוֹב יוֹתֵר הָיָה לִבְלִי לְגַלּוֹת בָּהֶם שׁוּם רֶמֶז לְהֵיכָן הֵם מְרַמְּזִין. כִּי כְּשֶׁהַדָּבָר נִסְתָּר יְכוֹלִין לִפְעֹל בּוֹ יוֹתֵר מַה שֶּׁצְּרִיכִים. אַךְ הוּא מֻכְרָח לִפְעָמִים לְגַלּוֹת אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דְבָרִים נִסְתָּרִים.
