חמישי, כ"ג טבת התשפ"ה

פַּעַם אַחַת בָּא לְפָנָיו בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שֶׁנֶּחֱלַשׁ בְּאוֹתָן הַיָּמִים וְסִפֵּר לְפָנָיו צַעֲרוֹ וְחֻלְשָׁתוֹ. וְעָמַד שָׁם עוֹד אֶחָד מֵאוֹתוֹ הָעִיר שֶׁל זֶה הָאִישׁ הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ, וְאָמַר לִפְנֵי רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁחוֹלַאְתּוֹ הִכְבִּידָה עָלָיו בִּשְׁבִיל שֶׁהָלַךְ הַיּוֹם לַמִּקְוֶה לִטְבֹּל. עָנָה רַבֵּנוּ ז"ל וְאָמַר: לָמָה אַתֶּם תּוֹלִים הַכְבָּדַת הַחוֹלַאַת בְּמִצְווֹת, טוֹב וְרָאוּי יוֹתֵר שֶׁתִּתְלוּ בַּעֲבֵרוֹת. וְזֶה הָיָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר הָאַחֲרוֹן שֶׁל קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּאוּמַאן.