שבת, י"א טבת התשפ"ה

בְּיוֹם חֲמִישִׁי כ"ד תִּשְׁרֵי אִסְרוּ-חַג סֻכּוֹת תקפ"ו עֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּפָתְחוּ לִי הַבַּיִת שֶׁהַדְּפוּס עוֹמֵד בּוֹ, שֶׁהָיָה חָתוּם עַד הֵנָּה זֶה יוֹתֵר מִשָּׁנָה וּמֶחֱצָה, אֲבָל הַדְּפוּס בְּעַצְמָהּ עֲדַיִן חֲתוּמָה עַד יְרַחֵם הַשֵּׁם מְהֵרָה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם כָּל מַה שֶּׁעָבַר בָּזֶה מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת לַה’ אֱלהֵינוּ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי אֵין בַּעַל הַנֵּס מַכִּיר בְּנִסּוֹ