שבת, י"א טבת התשפ"ה

קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה נָתַן לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהַעְתִּיק כַּמָּה נְיָרוֹת מִכְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָיָה כָּתוּב בָּהֶם הַדְּבָרִים שֶׁל הָאָלֶף-בֵּית הַשֵּׁנִי, וְאֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיוּ הַדְּבָרִים כְּתוּבִים בְּסֵדֶר הָאָלֶף-בֵּית, רַק כָּל דָּבָר שֶׁהִשִּׂיג בַּמָּקוֹם שֶׁהִשִּׂיגוֹ כְּתָבוֹ זֶה אֵצֶל זֶה אַךְ צִוָּה עָלֵינוּ לְסַדְּרָם עַל-פִּי אָלֶף-בֵּית וְאֵלּוּ הַכְּתָבִים לא מָסַר בִּתְחִלָּה לְיָדִי כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד כִּי לא הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֶצְלוֹ וּנְתָנָם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וַאֲנִי קִבַּלְתִּי מֵהֶם וְאַחַר אֵיזֶה זְמַן הוֹסִיף וְנָתַן לִי עוֹד כְּתָבִים מִכְּתַב יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה הַשַּׁיָּכִים לְהָאָלֶף-בֵּית הַשֵּׁנִי, וְהֶעְתַּקְתִּים גַּם כֵּן וְסִדַּרְתִּים עַל סֵדֶר הָאָלֶף-בֵּית וְצֵרַפְתִּים יַחַד וְשִׁבַּח מְאד אֶת הָאָלֶף-בֵּית הַשֵּׁנִי וְאָמַר שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר מֵהֶם הֵם הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת מְאד מְאד וּמְעַט מְבאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן תקפ"ד):