שני, י"ג טבת התשפ"ה

וּבַצַּר הִרְחִיב לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן הַנִּזְכַּר לְעֵיל הוֹדִיעַ לִי אֶחָד שֶׁיֵּשׁ סְפִינָה שֶׁהוֹלֶכֶת לְאָדֶעס וְשָׁם הָיְתָה אִשָּׁה אַחַת וְעוֹד אִישׁ אֶחָד, וְתֵכֶף הָלַךְ עִמִּי הָאִישׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהוֹדִיעַ לִי וְנָתַתִּי בְּיָדָם אִגֶּרֶת לְבֵיתִי וְשָׁם בְּאוֹתָהּ הַסְּפִינָה דִּבְּרָה עִמָּנוּ וְחִזְּקָה אוֹתָנוּ מְאד וְאָמְרָה שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁהֵם אוֹמְרִים, כִּי הִיא נָסְעָה מִשָּׁם לְכָאן בְּאֵלּוּ הָעִתִּים שֶׁעָבְרוּ, שֶׁבָּהֶם הָיְתָה הַסַּכָּנָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, וּשְׁאָר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ לִי נַחַת כִּי בְּכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לא זָכִיתִי לִשְׁמעַ מִשּׁוּם אָדָם דִּבּוּר כָּזֶה: