רביעי, כ"ב טבת התשפ"ה

בִּשְׁנַת תקע"ד בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת קָנִיתִי בֵּיתִי בִּישׁוּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָנֶצַח וְכַנַּ"ל וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִכְנַס לְהַכְּפָרִים דְּפה אֶחָד הַמְיֻחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהִכִּיר קְצָת אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסוֹף יָמָיו, אֲבָל עֲדַיִן לא יָדַע מִמֶּנּוּ כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הָאִישׁ הָיָה רַךְ בַּשָּׁנִים מְאד וּכְשֶׁנִּכְנַס לְאֶחָד מֵהַכְּפָרִים דְּפה כַּנַּ"ל נִתְקָרֵב אֵלַי וְנָתַתִּי לוֹ לְהַעְתִּיק כַּמָּה כְּתָבִים מֵעִסְקֵי שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וּמֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת כִּי אָז לא נִדְפְּסוּ עֲדַיִן וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ הַרְבֵּה וְעוֹרַרְתִּיו מִשְּׁנָתוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם וְאַחַר כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁנִים נָסַע עִמִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל זֶה הָיְתָה צְמִיחַת יְשׁוּעָה לְהַדְפָּסַת הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְלִשְׁאָר עִנְיָנִים כַּאֲשֶׁר מִתְנוֹצֵץ בְּלִבִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ