שבת, י"א טבת התשפ"ה

וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שִׁבְעָה בָּא אֵלַי רַב אֶחָד תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן מִוָּלִיטְשִׁיסְק וּבְנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַנַּ"ל כְּדֵי לְפַקֵּחַ עַל מָעוֹת שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן הַגָּאוֹן הַנַּ"ל שֶׁהָיָה חֲתַן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה אָז בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם אִשְׁתּוֹ הִיא בַּת רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה הַצַּדֶּקֶת מָרַת מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה וְרָצוּ אֵלּוּ הַנַּ"ל שֶׁיִּמְסְרוּ הַמָּעוֹת לְיָדָם אַךְ אֲנַחְנוּ לא רָצִינוּ לָתֵת לָהֶם דָּבָר כִּי אִם הָיָה בְּיָדָם הָיָה קָרוֹב לְהֶפְסֵד וְכוּ’ וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֶצְלֵנוּ עָשׂוּ הַמָּעוֹת פֵּרוֹת וְשָׁלַחְנוּ לָהֶם בְּכָבוֹד סָךְ גָּדוֹל בְּכָל שָׁנָה וְנִתְפַּרְנְסוּ בְּכָבוֹד וּבְרֶוַח גָּדוֹל כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם עַד שֶׁנִּפְטְרוּ בְּשָׁלוֹם וְגַם אַחַר כָּךְ נִשְׁאָר סָךְ רַב וְחִלַּקְנוּ בֵּין יוֹרְשֵׁיהֶם