שבת, י"א טבת התשפ"ה

וְהָלַכְנוּ מִיּוֹם שְׁלִישִׁי עַד יוֹם שִׁשִּׁי, עֶרֶב-שַׁבָּת-קדֶשׁ פָּרָשַׁת תָבא הַנִּזְכַּר לְעֵיל בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַנִּזְכַּר לְעֵיל חָזְרוּ וְהוֹרִידוּ הָאַנְקֶיר אֵצֶל אֵיזֶה עִיר, וְאָמְרוּ שֶׁשָּׁמָּה סָאמְלֶע, וְעָמַדְנוּ שָׁם עַד יוֹם שֵׁנִי פָּרָשַׁת נִצָּבִים וּבְכָל הָעִכּוּבִים הָיָה לָנוּ צַעַר גָּדוֹל מֵחֲמַת הָעִכּוּב וְהַשְּׁהִיּוֹת וּבִפְרָט שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, אֲבָל מֵאֵת ה’ הָיָה הָעִכּוּב, כִּי בְּכָל הַדֶּרֶךְ לא הָיָה לָנוּ רוּחוֹת לְדַרְכֵּנוּ וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה לָנוּ טוֹבָה גַּם כֵּן עַל יְדֵי שֶׁעָמַדְנוּ שָׁם כִּי קָנִינוּ לְעַצְמֵנוּ צֵידָה לְדַרְכֵּנוּ: