אַחַר שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְפה בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הָיְתָה שְׂרֵפָה עוֹד פַּעַם שְׁלִישִׁית בְּנֶעמִירוֹב גַּם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה שְׂרֵפָה בְּטוּלְטְשִׁין וּבְסָמוּךְ אַחַר כָּךְ הָיְתָה שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב וּבִשְׁאָרֵי קְהִלּוֹת וּכְבָר הוֹדִיעַ זאת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ס"ז), שֶׁמְּבאָר שָׁם שֶׁכַּאֲשֶׁר נִסְתַּלֵּק הָראשׁ בַּיִת וְכוּ’ שֶׁהֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת בָּאִים שְׂרֵפוֹת חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם:
