שָׁמַעְתִּי אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת הָיָה שְׂרֵפָה בִּבְרַסְלֶב, אַחַר כָּךְ הָלַךְ מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל עִם עוֹד אֵיזֶה אֲנָשִׁים לְהַבִּיט עַל מְקוֹם הַשְּׂרֵפָה, וְרָאָה שֶׁהַבַּעַל הַבַּיִת בּוֹכֶה מְאֹד וּמְחַפֵּשׂ אֵיזֶה חֲתִיכַת עֵץ אוֹ בַּרְזֶל שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ עוֹד בְּעֵת שֶׁיִּבְנֶה בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ וְלִקֵּט אוֹתָם אֶחָד אֶחָד. עָנָה וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו, הַרְאִיתֶם! אֵיךְ שֶׁזֶּה הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁנִּשְׂרַף בֵּיתוֹ עִם כָּל זֶה אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלַּחֲזֹר וְלִבְנוֹתוֹ וּמְלַקֵּט כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיִּצְטָרְכוּ לוֹ בְּעֵת הַבִּנְיָן, כָּךְ הַדָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת גַּם כֵּן, אַף שֶׁהַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל הָאָדָם וְכִמְעַט שֶׁשּׂוֹרֵף אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ רַק צָרִיךְ לְלַקֵּט וּלְחַפֵּשׂ אֵיזוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹךְ רִבּוּי הַחֲטָאִים אֲשֶׁר נִכְשַׁל בָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה וְכוּ' (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן רפ"ב).
