שבת, י"א טבת התשפ"ה

גַּם מִזֶּה יָבִין וְיֵדַע כָּל אֶחָד אֵיךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְלַמֵּד זְכוּת וְלִבְלִי לְהִתְרַעֵם אֲפִלּוּ בְּלִבּוֹ עַל חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדּוֹ, אֲפִלּוּ אִם עָשָׂה לוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה, מֵאַחַר שֶׁהַהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְעָצוּם עַל זֶה כָּל כָּךְ וְכַנַּ"ל, וְכַמּוּבָן בְּהַמַּאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל רֻבָּן בְּגָזֵל וְכוּ' וְכֻלָּם וְכוּ' בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע. וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם הַטְעָאָה אִם הוּא יוֹצֵא נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הָעִנְיָנִים, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲצַת הַיֵּצֶר בְּשׁוּם דָּבָר, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁעַל כָּל אֶחָד עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר, אֵיכָכָה יִתְרַעֵם וְיָדִין אֶת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ אִם נִכְשַׁל גַּם בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ. וּכְמַאֲמַר אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן א', וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לֵידַע וּלְהַגִּיעַ לִמְקוֹם חֲבֵרוֹ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.