ר' מֶענְדִּיל זַ"ל מִכְּפָר הַסָּמוּךְ לִטְשֶׁערִין הָיָה אִישׁ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּל יָמָיו, וְיִרְאָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִפְרָט עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ הָיָה נִשְׂגָּב וְעָצוּם מְאֹד. כִּי הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ וּבִדְבֵקוּת נִפְלָא עַד שֶׁמַּמָּשׁ נִתְבַּטֵּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּפַעַם אַחַת נִתְעוֹרֵר דְּלֵקָה בְּבֵיתוֹ וְהוּא עָמַד אָז בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא וּבְבִטּוּל כָּל הַרְגָּשׁוֹת עַד שֶׁלֹּא רָאָה וְלֹא שָׁמַע כְּלָל אֶת קוֹל הָרַעַשׁ שֶׁנִּתְעוֹרֵר מֵאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וּמִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ שָׁם. עַד שֶׁהֻכְרְחוּ אֵיזֶה עֲרֵלִים שֶׁהָיוּ אָז בְּבֵיתוֹ לִקַּח אוֹתוֹ בְּיָדָיו וּלְהוֹלִיכוֹ עַד לְמֵרָחוֹק, וְשָׁם עָמַד, וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ וּמִדְבֵקוּתוֹ עַד שֶׁגָּמַר אֶת הַתְּפִלָּה:
