שבת, י"א טבת התשפ"ה

גַּם כְּפִי הַמְבֹאָר מִדִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים שֶׁהַתְחָלַת עֲלִיַּת הַנֶּפֶשׁ בְּיוֹם הַשָּׁנָה (יָארְצַיְיט) הוּא מִתְּחִלַּת רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ (בְּאֶמְצָעוּת עֲלִיַּת הָעוֹלָמוֹת וְהַנִּבְרָאִים אֲשֶׁר בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר נִכְתֹּב בָּזֶה לְקַמָּן), מְבֹאָר וְנִרְאֶה שֶׁזֶּה מַה שֶּׁגַּם בְּחַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים אָמַר פַּעַם אַחַת: 'כָּל הָעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה' גָּאר מַיין זַאךְ אִיז רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְרַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה מַאֲרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁבְּלַיִל רִאשׁוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאָמַר פַּעַם אַחַת שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהוּא מִזְדָּרֵז לְהַמְשִׁיךְ מִיָּד כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּמְשָׁכִים בְּכָל זֶה הַחֹדֶשׁ. וּכְפִי הַנּוֹדָע מִדִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל וְעַל פִּי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁבִּתְחִלָּה נִמְשָׁךְ הַכְּתִיבָה וְהַמְשָׁכָתָהּ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאָז מַתְחִיל הַחֲתִימָה. וּגְמַר הַחֲתִימָה הוּא בְּהוֹשַׁעְנָה רַבָּה וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וּבְמַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ"ל הַנַּ"ל נִרְאֶה מְבֹאָר, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיִּים: