אַחַר כָּךְ קִבֵּל רְשׁוּת מֵאַדְמוֹ"ר זַ"ל, וְנָסַע לְבֵיתוֹ לְבַארְדִּיטְשׁוֹב עֲבוּר קְנִיַּת הַסְּחוֹרָה. וְנַפְשׁוֹ נָקְטָה בְּחַיָּיו מֵרֹב מְרִירוּת לְבָבוֹ עַל שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ קְצָת מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן מִיָּד בְּשׁוּבוֹ מִשָּׁם עִם הַסְּחוֹרָה לְנֶעמְרוֹב, עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְפָרֵשׁ וּלְהוֹדִיעַ לְזוּגָתוֹ הַמִּקָּח מִכָּל מִין וָמִין הָלַךְ בִּמְרוּצָה לְהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהִיא הָיְתָה בַּת אַב בֵּית דִּין רַבִּי דָּוִד צְבִי זַ"ל וּמִיָּמֶיהָ לֹא נִסְּתָה כְּלָל אֲפִלּוּ לֵישֵׁב בַּחֲנוּת כָּל הַיּוֹם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לֵידַע מֵרְשִׁימַת הַצֶּעטְלִיךְ כָּל פְּרָטֵי מִקַּח הַסְּחוֹרָה – בְּוַדַּאי לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ. וּכְשֶׁנִּכְנַס אֶצְלָהּ אֵיזֶה קוֹנֶה, הֻכְרְחָה לָרוּץ אֵלָיו אֶל הַבֵּית מִדְרָשׁ לִשְׁאֹל מֵאִתּוֹ עַל הַמִּקָּח. עַד שֶׁרָאוּ כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה, וּמָחֲלוּ לוֹ גַּם עַל זֶה וְהִשְׁתַּדְּלוּ אַחַר כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה גַּם קְנִיַּת הַסְּחוֹרָה עַל יְדֵי אִישׁ אַחֵר. וְזוּגָתוֹ קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ כָּל טִרְדַּת הַחֲנוּת מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב:
