שבת, י"א טבת התשפ"ה

ר' עוֹזֵר זַ"ל מֵאוּמֶן הָיָה בִּתְחִלָּה מִכַּת הַמִּתְנַגְּדִים, וְאַחַר כָּךְ הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ לְהַכִּיר אֶת אֲמִתַּת מוֹרֵנוּ מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל עַד שֶׁנִּבְעַר לְבָבוֹ מְאֹד מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְהָלַךְ מִיָּד עַל צִיּוּן אַדְמוֹ"ר וּפִיֵּס אוֹתוֹ בִּבְכִיָּה וּצְעָקָה גְּדוֹלָה עַל כָּל דְּבָרָיו אֲשֶׁר דִּבֵּר מִקֹּדֶם. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁהָיוּ מֵהַחֲסִידִים הַחֲשׁוּבִים וְהַנִּכְבָּדִים שֶׁבָּעִיר, רָצוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת וּבִפְשִׁיטוּת. וְתֵכֶף וּמִיָּד רָץ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁיִּבְרַח מִיָּד לְעִיר אַחֶרֶת הַסְּמוּכָה. וְיָשַׁב שָׁם בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ עַד שֶׁנִּתְקָרֵר אַפָּם וַחֲמָתָם מֵעָלָיו חָזַר וּבָא לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם: