שבת, י"א טבת התשפ"ה

וְהִנֵּה בִּנְסִיעָתָם אֲשֶׁר בְּכָל פָּרָשַׁת דְּרָכִים הֶרְאָה לָהֶם רַבֵּנוּ זַ"ל לְהֵיכָן לִנְסֹעַ כַּנַּ"ל, נִזְדַּמֵּן קְצָת פְּעָמִים שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכְּבָר נָסְעוּ בּוֹ פַּעַם אַחַת. וְכַמָּה יָמִים אַחַר מַעֲשֵׂה הַתִּינוֹק הַנַּ"ל נִזְדַּמֵּן גַּם כֵּן שֶׁנָּסְעוּ עוֹד הַפַּעַם בְּדֶרֶךְ הָאַכְסַנְיָא הַנַּ"ל שֶׁהָיָה שָׁם זֶה הַתִּינוֹק. וְכַאֲשֶׁר רָאָה ר' שְׁמוּאֵל שֶׁזֹּאת הִיא הָאַכְסַנְיָא, בִּקֵּשׁ מֵהַמּוֹלִיךְ אֶת הָעֲגָלָה שֶׁיַּעֲמֹד שָׁם, וְנִכְנַס לְהָאַכְסַנְיָא כְּדֵי לִרְאוֹת עוֹד הַפַּעַם אֶת הַתִּינוֹק הַנַּ"ל. וּמָצָא לְהַבַּעַל הַבַּיִת יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ בַּאֲבֵלוּת אַחַר הַתִּינוֹק הַנַּ"ל: