שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים - ז

וְעוֹד לֶאֱלוֹקַ מִלִּין בִּדְבַר הָאֱמוּנָה. וְהִנְנִי לְהַצִּיעַ תְּחִלָּה שָׁלֹשׁ הַצָּעוֹת:

הַצָּעָה רִאשׁוֹנָה הִוא בְּהֶכְרֵחַ הָאֱמוּנָה, כִּי גַּם חוּץ הַהֶכְרֵחַ שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְעֵיל, כְּדֵי לַעֲמֹד עַל יָדָהּ בְּהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְנַסָּה הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, עוֹד נִמְצָא בָּהּ הֶכְרֵחַ גָּדוֹל לְחַיֵּי עַד. כִּי בְּזֹאת לְבַד תִּתְקַשֵּׁר הַנְּשָׁמָה בִּמְקוֹרָהּ (בְּכִסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ) אֲשֶׁר נֶחֶצְבָה מִשָּׁם. כִּי זֶה הַשַּׁעַר לַה', אֲשֶׁר בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים זָכוּ הַצַּדִּיקִים לְהַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה. וּמוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל מָצָא עֲבוּר זֶה רֶמֶז נִפְלָא בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת הַכָּתוּב "נִ'פְתְּחוּ הַ'שָּׁמַיִם וָ'אֶרְאֶה מַ'רְאוֹת אֱ'לֹקִים" [אוֹתִיּוֹת אֱמוּנָ"ה].

הַצָּעָה שְׁנִיָּה הוּא הַמְבֹאָר בְּצֵרוּפֵי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁהָאֱמוּנָה בְּלֵב הָאָדָם הִוא מִצַּד הַהוֹלָדָה וּמִצַּד הַמַּעֲשִׂים. כִּי הַנּוֹלָד בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, וְגַם אֶת מַעֲשָׂיו לֹא קִלְקֵל (וּכְכָל אֲשֶׁר אֶכְתֹּב מִזֶּה לְקַמָּן בְּאוֹת י' עַיֵּן שָׁם), נֶאֱמָן לְבָבוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה' וּבַעֲבָדָיו הָאֲמִתִּיִּים, עַד שֶׁגַּם אִם מְדַבְּרִים לְפָנָיו כָּל מִינֵי כְּפִירוֹת וּמְבוּכוֹת, אֵינָם נִכְנָסִים כְּלָל בִּלְבָבוֹ מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים לִפְנֵי הַסָּרִיס מִתַּאֲוַת מִשְׁגָּל.