שבת, י"א טבת התשפ"ה

עַל אוֹדוֹת מַה שֶׁמּוֹעִיל תְּפִלָּה לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע, אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה, וְשֶׁבִּבְחִירָתוֹ יִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתַּאֲוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת, עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת פִּקָּדוֹן הֲלָכָה ג' בְּאוֹת ז' וּבְאוֹת ט', מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת, כִּי הוּא גַּם כֵּן מֵהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה לְבַד וְכוּ', עַל כֵּן צְרִיכִין לִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְהַאֲמִין בַּחֲכָמֵינוּ זַ"ל שֶׁכֻּלָּם הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה וְכוּ'. וּבֶאֱמֶת זֶהוּ עִקַּר הַבְּחִירָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁכּוֹפֶה בְּחִירָתוֹ לְבַטֵּל שִׂכְלוֹ לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מְעַקֵּם לֵב הָאָדָם עַד שֶׁגַּם זֶה קָשֶׁה וְכוּ'. וְעַל כֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ שֶׁיְּזַכֵּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיַעַזְרֵהוּ לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בַּעַל בְּחִירָה בָּזֶה שֶׁזָּכָה לִבְחֹר בְּחַיִּים אֲמִתִּיִּים בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה וּתְפִלָּה עַיֵּן שָׁם(לג):