שבת, י"א טבת התשפ"ה

רְאֵה עוֹד מָצָאתִי כָּתוּב בְּכֶרֶךְ אֶחָד שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל.


אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא כְּמוֹ הַב"ד. ב) מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹהֲגִין לוֹמַר בִּשְׁבִיל עַיִן הָרָע רוֹקְקִין בּוֹ, מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל בַּחֲנַנְיָא מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְהֵיכָן אָזְלוּ, חַד אָמַר בְּעַיִן הָרָע מֵתוּ, וְחַד אָמַר בְּרֹק נִטְבְּעוּ, הַיְנוּ רֶמֶז הַנַּ"ל שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין מֵעַיִן הָרָע וְרָקַק בָּהֶם וּמֵתוּ בָּרֹק. ג) יֵשׁ לוֹ מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְזֶה לְבַד יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה. ד) מִתְפָּאֵר בַּחֹרֶף כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים, אֲבָל דָּוִד לֹא נִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּלָל וְאָמַר שֶׁכְּבָר הָיָה לוֹ מַעֲשֶׂה עִם ז' וְהֶחֱזִיק אוֹתוֹ בַּזָּקָן שֶׁלּוֹ, כִּי בָּא הָאֲרִי וְכוּ' וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתוֹ בִּזְקָנוֹ וְהִכֵּיתִי וְהֵמַתִּי אוֹתוֹ, כֵּן יָקוּם,


(רָאָה יֵשׁ לוֹ מַעֲרָכָה. עַד כָּאן נֶאֶמְרוּ לְעִנְיַן וְכוּ' שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו וְכוּ' שֶׁיִּהְיֶה חֹרֶף חָזָק).