שבת, י"א טבת התשפ"ה

וּבְסוֹף אוֹתוֹ הַחֹרֶף נָסַע לְמֶעדְוֶודוּבְקֶע (כַּמּוּבָא בִּימֵי מוֹהֲרַנַ"ת) כִּי שָׁם הָיָה אַדְמוֹ"ר זַ"ל בָּעֵת הַהִיא. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה מִנֶּעמְרוֹב, וְהָיָה לוֹ עַל זֹאת הַנְּסִיעָה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּכְתָב וְהוּא הִתְגַּבֵּר עַל כֻּלָּם, וְיָשַׁב שָׁם אֵצֶל אַדְמוֹ"ר זַ"ל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, עַד שֶׁחָזַר אַדְמוֹ"ר זַ"ל לְבֵיתוֹ כַּמּוּבָא כָּל זֶה בִּימֵי מוֹהֲרַנַ"ת עַיֵּן שָׁם: