שבת, י"א טבת התשפ"ה

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא לְשָׁם וְנִתְוַדַּע תֵּיכֶף וּמִיָּד לְרַבִּי יוּדְיל שֶׁכְּבָר נִתְקָרֵב בִּהְיוֹתוֹ שָׁם לַאַדְמוֹ"ר זַ"ל, וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם לְבָבוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְיל זַ"ל נִכְסַף מְאֹד אֶל הָאֱמֶת לֹא הִקְפִּיד עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲבוּר זֶה, כִּי הִבִּיט וְרָאָה אֶת רֹב הִתְחַדְּשׁוּתוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁמִּקֹּדֶם לֹא רָאָה מֵאִתּוֹ כָּזֹאת. עַל כֵּן אַדְּרַבָּא הָלַךְ וּבִקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ אֵיזֶה סִפּוּרִים מֵאַדְמוֹ"ר זַ"ל. וְכֵן עָשָׂה עַד שֶׁנִּתְלַהֵב מְאֹד גַּם הוּא וַחֲבֵרוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק לִנְסֹעַ לַאַדְמוֹ"ר זַ"ל וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם עַל הוֹצָאוֹת לִנְסִיעָה רַבָּה כָּזוֹ, כִּי מִדַּאשִׁיב עַד מֶעדְוֶועדוּבְקָא בְּעֵרֶךְ מָאתַיִם מִיל (ווערסט), אֲבָל מִגֹּדֶל הִתְעוֹרְרוּתָם וְכָסְפָּם לָזֶה נִסְכַּם אֶצְלָם לֵילֵךְ לְשָׁם רַגְלִי. וְגַם בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם מִדֵּי עָבְרָם בָּעִיר טִירְהָאוִויצֶע בְּהַבֵּית מִדְרָשׁ שֶׁל הַמַּגִּיד זַ"ל, עָשׂוּ גַּם שָׁם הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה אֲנָשִׁים לִנְסֹעַ וּלְהִתְקָרֵב לַאַדְמוֹ"ר זַ"ל: