רביעי, כ"ב טבת התשפ"ה

וְהָיָה רָגִיל לְסַפֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁהָיוּ לוֹ אָז בִּימֵי נְעוּרָיו בְּעֵת שֶׁעָסַק בַּעֲבוֹדָתוֹ. שֶׁצִּיֵּר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם בְּשׁוּם אֹפֶן, וְלֹא הָיָה רוֹצֶה לִהְיוֹת מְקַבֵּל כְּלָל, וְהָיוּ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיָן זֶה אֵיךְ שֶׁיַּעְלִים עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם וּמֵהֵיכָן תִּהְיֶה פַּרְנָסָתוֹ. וְלִפְעָמִים הָיוּ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁיְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים וְאִישׁ לֹא יֵדַע מִמֶּנּוּ: