כְּשֶׁהָיָה בְּלֶמְבֶּרְגְּ וְשָׁם הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה כִּי עָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת, וְהָיָה זְמַן רַב שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל צַד אֶחָד וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי. אַחַר־כָּךְ עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים וְהִתְחִיל לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ קְצָת, וּפִתְאוֹם בַּלַּיְלָה הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי וְשָׁכַב עָלָיו וְאָמַר שֶׁהָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ עַל־יְדֵי הַדָּאקְטֶיר רַק שֶׁבַּלַּיְלָה בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁהַמַּלְכוּת גָּזַר עָלֶיךָ לִשְׁכַּב עַל צַד יָמִין, וְשָׁכַב כְּדַרְכּוֹ עַל צַד יָמִין [אֲשֶׁר זְמַן רַב לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל אוֹתוֹ הַצַּד] וְאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה הוּא הָיָה הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אַהֲרֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִטִּיטַיֶב נֶכֶד הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַכְשָׁו הָרַב הַנַּ"ל הוּא אוֹהֵב נֶאֱמָן אֵלָיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאֹד:
