שבת, י"א טבת התשפ"ה

בָּעִנְיָן הַנִּדְפָּס בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּסִימָן נ"ז וּבְסִימָן רע"ז לְעִנְיַן מַעֲלַת אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁהִיא כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ וְעוֹלֶה לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי, דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה הַרְבֵּה וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת וְלִשְׂמֹחַ וְכוּ’ כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה (שְׁמוֹת ט"ז): "אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם", אִכְלוּ בָּנִים "אַז מֶען זָאגְט שׁוֹין עֶסְט קִינְדֶער" [כְּשֶׁכְּבָר אוֹמְרִים אִכְלוּ בָּנִים], אַחַר־כָּךְ אָמַר גַּם אֶת זֶה אֵין יְכוֹלִין לְקַיֵּם: