שבת, י"א טבת התשפ"ה

פַּעַם אַחַת סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עֲנָוָה וְאֵיךְ הוּא הָאֱמֶת וְכוּ'. וְכֵן סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרָס (אבות א'), וַהֲלֹא אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ'. וְכִוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי, כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת בְּעִנְיַן עֲנָוָה וּבְעִנְיָן זֶה הָיוּ עוֹלִים עַל דַּעְתִּי, וְהוּא זַ"ל בִּקְדֻשָּׁתוֹ הַנִּפְלָאָה כִּוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי. אַךְ לֹא אָמַר שׁוּם יִשּׁוּב וְתֵרוּץ עַל זֶה, רַק דִּבּוּרָיו הָיוּ כְּאוֹמֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁעוֹלִים עַל הַלֵּב, אַךְ אִי אֶפְשָׁר עַתָּה לְיַשֵּׁב לִי כָּל זֶה. וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַק יְגִיעָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, אָז נִזְכֶּה לֵידַע דַּרְכֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת, וְכֵן לִזְכּוֹת לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לְכָל זֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת: