הָיָה לִי גּוּף יָפֶה שֶׁלֹּא הָיָה תּוֹבֵעַ וְדוֹחֵק עַצְמוֹ כְּלָל. עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הָעֵת שֶׁל הָאֲכִילָה וְכוּ’ וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לִי שָׁם אֵין לְבָאֵר, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר מֹחַ יִסּוּרִים, גַּם קִבַּלְתִּי רְפוּאוֹת וְהָיִיתִי שׁוֹתֶה חִינָא [רְפוּאָה לְקַדַּחַת – מַלְרְיָה] וְשָׁם בִּמְדִינַת חִינָא [סִין] כּוֹפְרִים לְגַמְרֵי וְאוֹמְרִים לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן, וְכַיּוֹצֵא שְׁאָר הָרְפוּאוֹת מִמְּקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁאָר אֶפִּיקוֹרְסוּת, וּכְשֶׁבָּא כָּל זֶה בְּתוֹךְ מֵעַי נַעֲשָׂה מִזֶּה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה. כִּי הָיָה צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹא הַסַּם הַבָּא מִשָּׁם בְּמֵעָיו כְּדֵי לְהַכְנִיעַ כְּפִירוֹת הַנַּ"ל, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר סַמִּים (מִזֶּה יוּכַל הַמֵּבִין לְהָבִין קְצָת עִסְקוֹ בִּרְפוּאוֹת מִלְּבַד שְׁאָר סוֹדוֹת נִשְׂגָּבוֹת שֶׁהָיוּ בְּכָל דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו. אֲבָל עַל שְׁאָר הָעוֹלָם הִזְהִיר מְאֹד בְּדֶרֶךְ עֵצָה טוֹבָה לְהִתְרַחֵק מֵרְפוּאוֹת וְדָאקְטוֹרִים).
