כְּשֶׁהָיִיתִי בְּנֶעמְרוֹב וְהָיָה דַּרְכִּי לִנְסֹעַ אֵלָיו זַ"ל לִבְּרֶסְלֶב. פַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לִי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר וְהִקְפִּיד עַל שֶׁנּוֹסְעִים אֵלָיו בַּעֲגָלוֹת, וְאֵין הוֹלְכִים אֵלָיו רַגְלִי. וְנִכְנַס בְּלִבִּי אוֹתוֹ הַדָּבָר הַרְבֵּה, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁבְּוַדַּאי כָּךְ רָאוּי וְיָפֶה לָנוּ לֵילֵךְ אֵלָיו רַגְלִי דַּיְקָא, וְהָיִיתִי מִשְׁתּוֹקֵק לָזֶה. וְסִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזָכִיתִי לֵילֵךְ אֵלָיו זַ"ל בְּרַגְלִי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה פְּעָמִים הִרְוַחְתִּים עַל יְדֵי מַה שֶּׁהָלַכְתִּי בָּרַגְלַיִם כַּאֲשֶׁר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי. שֶׁבְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה פְּעָמִים אִם לֹא הָיִיתִי מִתְגַּבֵּר לֵילֵךְ רַגְלִי, לֹא הָיִיתִי כְּלָל אֶצְלוֹ בְּאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים. בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים שֶׁזִיכָּנוּ לָזֶה. וּמַה שֶּׁהִרְוַחְתִּי בְּיִחוּד בְּאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים, מְעַט מִזֶּה אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי, כִּי אֲנִי זוֹכֵר עֲדַיִן מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי אָז, וְיָתֵר מִזֶּה אִם אֶזְכֶּה אַבְחִין לֶעָתִיד לָבוֹא.
וְכֵן חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי הָלַךְ גַּם-כֵּן בְּרַגְלָיו מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים הַנַּ"ל. וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים הָיוּ בָּהֶם כַּמָּה עֲנִיִּים שֶׁהָלְכוּ כַּמָּה פְּעָמִים אֵלָיו בְּרַגְלֵיהֶם דֶּרֶךְ רָחוֹק, אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, אֲבָל אֲנַחְנוּ תְּהִלָּה לָאֵל הָיוּ לָנוּ עַל הוֹצָאוֹת, כִּי הָיִינוּ אָז בְּנֵי עֲשִׁירִים, רַק מִגֹדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת עֲזָרָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ בְּרַגְלֵינוּ דַּיְקָא אֵיזֶה פְּעָמִים כַּנַּ"ל. וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בָּזֶה (הלכות גיטין הלכה ד'):
