שְׁנַת תקס"ט בֵּין הַמְּצָרִים, נָסְעָה בִּתּוֹ מִרְיָם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וַהֲוָה מָה דַּהֲוָה. וְסִפֵּר חֲלוֹם, שֶׁבָּא אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל חֲדָשׁוֹת אִם שָׁמַע. הֵשִׁיב לוֹ, שֶׁמִּיכְל נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: מַה זֶּה חֲדָשׁוֹת, כִּי כְּבָר נִשְׁמַע זֹאת. וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ אֶת בִּתּוֹ שֶׁתַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲבֹר הַיָּם בְּשָׁלוֹם וְתָבוֹא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּבֵרַךְ אוֹתָהּ בִּבְרָכוֹת הַרְבֵּה. וְאָמַר לוֹ, שֶׁזֶּה שֶׁהוֹדִיעוֹ הוּא גַּם-כֵּן מְרַמֵּז עַל זֶה. כִּי "מִיכְל" רָאשֵׁי-תֵבוֹת כִּ'י מַ'לְאָכָיו יְ'צַוֶּה לָ'ךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ (תהלים צ"א):
