שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִימָן ל’ מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם שֶׁצְּרִיכִין לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בַּקִּיר, הַיְנוּ לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ שֶׁהוּא הַמֹּחַ בְּקִירוֹת הַלֵּב, עַיֵּן שָׁם. אַחַר־כָּךְ שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁזֶּה בְּחִינַת (יְשְׁעַיָה ל"ח): "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר", שֶׁהֵסֵב וְהִמְשִׁיךְ הַפָּנִים שֶׁהִיא הַמֹּחַ וְהַדַּעַת אֶל קִירוֹת הַלֵּב, הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי עִקַּר הַפָּנִים הִיא הַחָכְמָה וְהַדַּעַת שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א’ סִימָן נ"ז):
