שני, כ"ד אדר התשפ"ה

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ. וְאָמַר קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבְּוַדַּאי הַסּוֹמֵךְ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַנִּסְמָךְ, כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד, עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ כִּי־אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא, וְהָבֵן.


וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ קֹדֶם הַתּוֹרָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהוֹרִיד הַשָּׂגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ, עַל־כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה (לְעֵיל טו), כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קֹדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה הָיָה נִכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד. וְאַחַר־כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר.


וּפַעַם אַחַת רָאִיתִי בְּעֵינַי בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין וְכוּ’ (סִימָן כ’ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן) שֶׁהָיָה כּוֹפֵל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין וְכוּ’ כַּמָּה פְּעָמִים. וּבְכָל פַּעַם תָּפַס בְּכֹחַ בִּזְקָנוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁנֵי צְדָדֵי זְקָנוֹ שֶׁעַל הַלְּחָיַיִם וְכִמְעַט שֶׁהָיָה תּוֹלְשָׁם מִגֹּדֶל הַיִּרְאָה וְהַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ הֶעָצוּם עַד אֵין סוֹף שֶׁהָיָה לוֹ אָז. וּכְבָר נִרְשַׁם (שִׁיחוֹת הָרַ"ן רי) שֶׁאָמַר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בָּרַבִּים קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד מְאֹד, וּכְשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן מִיָּד תֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וְכֵן בְּהַקִּדּוּשׁ נִדְמֶה לוֹ גַּם־כֵּן שֶׁתֵּכֶף שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו וְיֹאמַר הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן תֵּצֵא נַפְשׁוֹ: