לֵיל שַׁבַּת חֲזוֹן תקס"ט, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִגֹדֶל הַצָּרוֹת וּמִמִּיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אָדָם בְּאוֹסְטְרָהָא רַחֲמָנָא לִצְּלָן בִּשְׁעַת הַשְּׂרֵפָה שֶׁהָיְתָה שָׁם בְּעֶרֶב-שַׁבַּת-קֹדֶשׁ הֶעָבַר. אָמַר: לֹא אֶחָד שֶׁסּוֹבֵל צָרוֹת קָשׁוֹת עַל-יְדֵי הַנִּגּוּן. הַיְנוּ הַנִּגּוּן שֶׁמְּסַיְּמִין בְּסוֹף "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף", שֶׁקֹדֶם מְנַגְּנִין בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ: "מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ", וּמְסַיְּמִין בְּנִגּוּן "מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם", וְאַחַר-כָּךְ מְסַיְּמִין בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה" כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. וְאוֹתוֹ הַנִּגּוּן הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַסִּיּוּם "וּמִי יָרוּם" הוּא מוֹרֶה גַּם-כֵּן עַל אֵיזֶה גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בַּתְּחִלָּה הוּא מְפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ כַּמָּה גְּזֵרוֹת, "מִי יָנוּחַ מִי יִשָּׁפֵל" וְאוֹמְרָם בַּנִּגּוּן הַיָּדוּעַ, וְאַחַר-כָּךְ נִמְשָׁךְ הַנִּגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת כִּמְסַיֵּם בְּרֶמֶז הַשְּׁאָר בְּנִגּוּן לְבַד בְּלִי תֵּבוֹת בְּפֵרוּשׁ, וּמִזֶּה הַנִּגּוּן בָּאִים גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים בְּפֵרוּשׁ בְּפִיּוּט "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף", רַק הַחַזָּן מְרַמְּזָם בְּנִגּוּן לְבַד כַּנַּ"ל. וְהָעִנְיָן מְבֹאָר לַבָּקִי בְּנִגּוּנִים שֶׁל יָמִים הַנּוֹרָאִים:
