שבת, י"א טבת התשפ"ה

בִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְאוּמֶין בָּא אֵלָיו אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה קְצָת מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ שֶׁאַנְשֵׁי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ דְּשָׁם מִתְנַצְּלִים עַל שֶׁלֹּא בָּאוּ כֻּלָּם לְקַבֵּל פָּנִים וְאָמַר אֵיזֶה תֵּרוּצִים עַל זֶה. עָנָה וְאָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חֲסִידִים חֲדָשִׁים אֵינִי מְבַקֵּשׁ עוֹד. אִם יִהְיוּ אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ הַיְשָׁנִים הַמְקֹרָבִים מִכְּבָר אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת מַה טּוֹב. וְאִם לָאו דַּי לָעוֹלָם אֲנִי לְבָד "פַאר נוֹיט בִּין אִיךְ אַלֵיין גִּינוּג":