אֱמוּנָה הִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן. כִּי אֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קי"ח) כַּיָּדוּעַ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ אַחַר הַתּוֹרָה "כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם" (לקוטי תנינא סימן ז').
וְאָמַר אָז, שֶׁאֱמוּנָה הִיא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה, אֲבָל עַל יָדָהּ זוֹכִין לַעֲלוֹת עַל הַכֹּל, וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכוּ' שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל. עַיֵּן שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי-מַעֲשִׂיּוֹת (נדרים הלכה ד' אות ט"ז ובשיחות הר"ן ל"ב):
