פַּעַם אַחַת עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּשֶׁתִּקְנוּ מַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ שֶׁתָּפְרוּ תַּחַת מַלְבּוּשׁוֹ עוֹרוֹת אַרְנֶבֶת לִימֵי הַחֹרֶף. אָמַר לִי אָז, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם לוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ נָאֶה, נַעֲשָׂה בּוֹ שִׁנּוּי שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְבִישַׁת הַמַּלְבּוּשׁ. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאָדָם חָכָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה עָשִׁיר מֻפְלָג שֶׁאֵין הַמַּלְבּוּשׁ חָשׁוּב אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ, וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּכָל עֵת שֶׁלּוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שִׁנּוּי, שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשָׂה בּוֹ שִׁנּוּיִים בִּתְנוּעוֹתָיו עַל-יְדֵי-זֶה:
