שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר לְר’ שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק בְּזַאסְלַאב, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כְּדֵי שֶׁתֵּדַע שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר־כָּךְ יֵשׁ שְׁלשָׁה דְּבָרִים שְׁנַיִם הֵם אֶחָד וְאֶחָד הוּא אֶחָד (כְּלוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים מֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה הֵם אֶחָד וְהָאֶחָד הַנִּשְׁאָר הוּא אֶחָד) וּכְשֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁנֵי דְּבָרִים, לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הָאֶחָד, וּכְשֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הָאֶחָד לֹא יִהְיוּ הַשְּׁנַיִם. וְאָמַר אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר וְכוּ’ וְנִשְׁכַּח אֵיךְ אָמַר שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ אִם רוֹצֶה יוֹתֵר שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁנַיִם אוֹ לְהֶפֶךְ:
מֵעִנְיַן הַשּׁוֹחֵט דִּקְהִילַת אָרִינְסְק בַּלַּיְלָה הַזֹּאת עָסַקְתִּי בְּסֵפֶר רְפוּאוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁרְפוּאוֹת אֵינָם כְּלוּם אֲבָל אֵשֶׁת נְעוּרִים אֵינוֹ בַּנִּמְצָא. מִמֵּיזַר (רְפוּאָה) יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֶעזְרִיטְשׁ, וּמִשָּׁם תִּסַּע לְאוֹסְטְרְהָא וּמִשָּׁם תִּסַּע לִבְּרֶסְלֶב עֲבוּר זוּגָתִי לַהֲבִיאָהּ לְשָׁם שֶׁתַּעֲסֹק בִּרְפוּאוֹת, וְכֵן עָשָׂה, וְאָמַר אָז שֶׁסָּבוּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שָׁם הָעִנְיָן שֶׁהָיָה לוֹ בִּסְטַאנְבּוּל כְּשֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק שֶׁסִּפֵּר מֵהַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לְנָאוְורִיטְשׁ אֲבָל חָסֵר בָּהֶם הָרֹב, וְעוֹד יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר מֵעִנְיַן נְסִיעָה זֹאת שֶׁהָיְתָה פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה וַעֲצוּמָה מְאֹד וַעֲדַיִן אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה:
