(התחלת שיחה זו סימן ד"ש שיחות הר"ן) אָמַר: שֶׁאֶצְלוֹ אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁוִין. הַיְנוּ שֶׁאֵין מַגִּיעַ לוֹ שׁוּם צַד מַחֲשָׁבָה כְּשֶׁרוֹאֶה אִשָּׁה, רַק הַכֹּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ רוֹאֶה אִישׁ. וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא לֹא מֵאִשָּׁה וְלֹא מִמַּלְאָךְ. וּבָזֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְבָאֵר, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה צַד פַּחַד כָּל שֶׁהוּא מֵהִרְהוּרֵי אִשָּׁה, אֲפִלּוּ אִם הוּא צַדִּיק גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, רַק שֶׁאֵינוֹ נָקִי בְּתַכְלִית הַזִּכּוּךְ וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה פַּחַד כָּל שֶׁהוּא מִזֶּה, הוּא צָרִיךְ לִפְחֹד מִמַּלְאָךְ. אֲבָל הוּא זַ"ל הִתְפָּאֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד מִזֶּה, עַל-כֵּן אֵין לוֹ פַּחַד מִמַּלְאָךְ. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "אֲנָא בִּשְׂרָא וְאַנְתְּ אֵשׁ וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִנָּךְ" (קדושין פא.), שֶׁאָמַר רַב עַמְרָם חֲסִידָא אֶל הַמַּלְאָךְ. וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זַ"ל בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב (לקוטי תנינא בסימן א'):
