שבת, כ"א ניסן התשפ"ה

בַּחֲזִירָתָם מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בִּנְסִיעָתָם מִנְּהַר דִּינֶסְטֶר וְהֻכְרְחוּ לְשַׁנּוֹת מַלְבּוּשֵׁיהֶן וְנִדְמוּ כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים בְּנֵי הַנְּעוּרִים הַנְּהוּגִים עַכְשָׁו וְכוּ’, וּמֵחֲמַת זֶה טָעוּ בָּהֶם כַּמָּה אֲנָשִׁים וְסָבְרוּ בָּהֶם שֶׁהֵם מֵהַקַּלֵּי עוֹלָם וְכוּ’. וּבְבוֹאוֹ לְאוּמֶין הָיָה לָהֶם נִסָּיוֹן וְכוּ’. וְאָז בִּנְסִיעָתוֹ מִשָּׁם בִּזְרִיזוּת מִיָּד לִמֵּד זְכוּת עַל הָעוֹלָם וְאָמַר תֵּדְעוּ שֶׁכָּל דַּרְכֵּנוּ הוּא לֵידַע שֶׁיֵּשׁ נִסְיוֹנוֹת בָּעוֹלָם, וּבְקַל יְכוֹלִין לִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם. וְאָמַר אוֹי וַאֲבוֹי וְכוּ’ וְהִתְאֲנֵחַ עַל־זֶה מְאֹד. כִּי בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁעָמַד שָׁם הַבַּעַל־עֲגָלָה הֵבִינוּ וְרָאוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם זְנוּת וְנִאוּף גָּדוֹל רַחֲמָנָא לִצְלַן וְכוּ’, אֲבָל אָמַר שֶׁבְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה טוֹבָה מַה שֶּׁהָיָה שָׁם, שֶׁמֵּעַתָּה לֹא יִמָּצֵא שָׁם זְנוּת עוֹד בְּבַיִת זֶה, וְאָז נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. גַּם בְּטֶעפְּלִיק לֹא יָדְעוּ מִמֶּנּוּ, וְנִכְנַס אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד, וְשִׁחֵר פָּנִים לְקַבְּלוֹ עַל שַׁבָּת, וְלֹא רָצָה הַמְלַמֵּד מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא חַס וְשָׁלוֹם מֵהַגַּנָּבִים, וּבָא אֶל הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְסִפֵּר לוֹ וְכוּ’: