שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ גַּם-כֵּן כְּעֵין זֶה וּבְסִגְנוֹן אַחֵר קְצָת: פַּעַם אַחַת הָיוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ קוֹבְלִים לְפָנָיו שֶׁקָּשָׁה לָהֶם לִסְבֹּל עִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת וְהָרְדִיפוֹת וְכוּ'. עָנָה וְאָמַר לָהֶם: תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי כֹּחַ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם חוֹלֵק עָלַי, אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת וְהֵיכָלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבֹא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלֹקֶת. וְהָרְאָיָה, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו, כְּדִכְתִיב: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ה). כִּי הוּא הָיָה הַדַּעַת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה בְּכֹחוֹ לְהַקְהִיל וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת כֻּלָּם אֵלָיו. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מַה כְּתִיב: "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה" (שם ל"ג). וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ וְכוּ' (קידושין לג:), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עוֹד. וְכָל זֶה, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלוֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא" (סנהדרין ז.) שֶׁנֶּאֱמַר: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" וְכוּ' (משלי י"ז). וּכְתִיב: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ'), וְעֵץ הַשָּׂדֶה (שֶׁקּוֹרִין "בֵּיימְל") כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹפְכִין מַיִם סְבִיבוֹ בְּיוֹתֵר, הוּא גָּדֵל בְּיוֹתֵר:
