שבת, י"א טבת התשפ"ה

עַל עִנְיַן חָכְמַת הַשִּׁיר וְהַמְּלִיצָה הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹנָם פַאזִיא אָמַר מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל פַא זִיא [הַיְנוּ לְמָאֵס בְּתַאֲוַת הַמִּשְׁגָּל כָּרָאוּי] אֵינוֹ יָכוֹל פַאזִיא. כִּי (מִשְׁלֵי כ"ט) רוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֵּד הוֹן, וְאַל תִּקְרֵי מֵהוֹנְךָ אֶלָּא מִגְּרוֹנְךָ נִמְצָא שֶׁרוֹעֵה זוֹנוֹת יְאַבֵּד אֶת הַקּוֹל וְהַשִּׁיר. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל פַא זִיא שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ נִמְאָס וּפָא וְאֵיזֶה זִיא שֶׁתִּהְיֶה, יִהְיֶה אֶצְלוֹ נִמְאָס וּפָא, אֵינוֹ יָכוֹל פַאזִיא וְהָבֵן. זֶה אָמַר גַּם־כֵּן בְּלֵיל שַׁבָּת נַחֲמוּ הַנַּ"ל, וְדִבְרֵי צַחוּת הֵם מֵעִנְיַן גֹּדֶל הִתְפַּאֲרוּתוֹ בְּבִטּוּל הַתַּאֲוָה הַזֹּאת בְּתַכְלִית, וְגַם זֶה שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה וָאֶתְחַנָּן פְּרָאסְטִיק הַנַּ"ל כַּמּוּבָן בְּהָרָאשֵׁי פְּרָקִים שֶׁמָּצָאנוּ בִּכְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה הַשַּׁיָךְ לְהַתּוֹרָה הַזֹּאת הַמַּתְחֶלֶת מַתְּנַת חִנָּם וְכוּ’ שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מִשְׁמִירַת הַבְּרִית. וְעוֹד רָאִינוּ כַּמָּה עִנְיָנִים נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים אָז, מִלְבַד מַה שֶּׁנֶּעְלָם מִמֶּנוּ הַנִּסְתָּרוֹת לַה’ אֱלֹקֵינוּ: