שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁחָלַם לוֹ דִּבְרֵי צַחוּת וְהֵם אֵלּוּ: "זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל-שֶׁכֵּן" (שבת לד.). הַיְנוּ שֶׁמַּקְשֶׁה: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא? הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁזּוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא יְכַבְּדוּ זֶה אֶת זֶה. וְהַתֵּרוּץ הוּא, כָּל-שֶׁכֵּן. הַיְנוּ בִּשְׁבִיל כָּל-שֶׁכֵּן, בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן הַנִּקְרָא "כָּל-שֶׁכֵּן" כִּי "כָּל-שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ" (משלי ג'), וְכָל שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד (שם סג.).
עוֹד בְּעִנְיַן אַחֵר: "זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ", בִּשְׁבִיל זֶה "תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא כָּל-שֶׁכֵּן". הַיְנוּ בִּשְׁבִיל זֶה אֵין לְהַתַּלְמִידֵי-חֲכָמִים מָעוֹת שֶׁנִּקְרָא "כָּל-שֶׁכֵּן". וְזֶה תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא כָּל-שֶׁכֵּן, הַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם מָעוֹת הַנִּקְרָא "כָּל-שֶׁכֵּן", וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁזּוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת. כִּי הַתַּלְמִידֵי-חֲכָמִים הֵם נִקְרָאִים רוֹעִים, וּכְשֶׁיֵּשׁ זוֹנוֹת הֵם נִקְרָאִים חַס וְשָׁלוֹם "רוֹעֶה זוֹנוֹת", וְ"רוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כ"ט).
עוֹד בְּאֹפֶן שְׁלִישִׁי: "זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים". הַיְנוּ מָתַי יִהְיוּ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים מְפַרְכְּסִין זֶה אֶת זֶה – "לֹא כָּל-שֶׁכֵּן", כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם תַּאֲוַת מָמוֹן כְּלָל:
