שבת, י"א טבת התשפ"ה

הַלְּבָנָה בָּאֲתָה בְּקֻבְלָנָא לִפְנֵי הַחַמָּה, בַּאֲשֶׁר שֶׁהַחַמָּה מְשַׁמֶּשֶׁת עִקָּרָהּ בַּיּוֹם וּבִימוֹת הַחַמָּה, וְהִיא צְרִיכָה לְשַׁמֵּשׁ בַּחֹרֶף, וּבַלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים וּבַקֹּר, וְהָיְתָה הַחַמָּה מְפַיְּסָה שֶׁתַּעֲשֶׂה לָהּ מַלְבּוּשׁ. וְקָרְאוּ לְכָל הַחַיָּטִים "בּוּלְשְׁבוֹי גְלַאוְונָא", רְצוֹנוֹ לוֹמַר גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים, לַעֲשׂוֹת לָהּ מַלְבּוּשׁ, וְרָצוּ גַּם הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים לֵילֵךְ. וְאָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁאֵין קוֹרְאִין אוֹתָנוּ אֵין לָנוּ לֵילֵךְ. וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַנַּ"ל וְהֵשִׁיבוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקַּח לָהּ מַלְבּוּשׁ כִּי הִיא לִפְעָמִים קְטַנָּה וְלִפְעָמִים גְּדוֹלָה, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן מִדָּתָהּ. וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים וְאָמְרוּ שֶׁהֵם יְכַוְּנוּ מִדָּתָהּ וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְבּוּשׁ. הֵשִׁיבוּ לָהֶם אִם הַחַיָּטִים הַגְּדוֹלִים אֵין יְכוֹלִים אֵיךְ תּוּכְלוּ אַתֶּם: