תקס"ח סָמוּךְ לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה נָסַעְנוּ עִמּוֹ מִחוּץ לָעִיר אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי, וְסִפֵּר שֶׁחָלַם לוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִים שֶׁהָרְפוּאָה הִיא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד כִּי אֲנִי ה’ רוֹפְאֶךָ. וְרַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְרַפְּאוֹת וְאָמְרוּ מִי יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה וְעָנָה אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ וְלֹא רָצָה לְהַגִּיד מִי הָאֶחָד כִּ’י אֲ’נִי ה’ ר’וֹפְאֶךָ מוֹרֶה עַל־זֶה כִּי הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת אָ’מֵן כֵּ’ן יְ’הִי רָ’צוֹן כַּנִּדְפַּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מ"ב:
