שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִכַּמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים. וְאָמַר, שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ קְצָת כֹּחַ לְהַנְהִיג הָעוֹלָם, רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ בַּר אֲבָהָן. וְכֵן סִפֵּר עוֹד מֵאֵיזֶה צַדִּיקִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַנְהִיג הָעוֹלָם. עָנָה וְאָמַר: שֶׁהָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ לְעִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. שֶׁבָּאוּ הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל אֶחָד רָצָה שֶׁיִבְרָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם. וְהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת: נָאֶה אַתָּה וְיָפֶה אַתָּה מְאֹד, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינִי רוֹצֶה לִבְרֹא בְּךָ אֶת הָעוֹלָם וְכוּ' (הקדמת הזוהר). כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְעִנְיַן הַצַּדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נָאִים וְיָפִים מְאֹד, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג הָעוֹלָם:
